לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי
Wiki Article
השיטה שנקראת שליטה על חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת גם השירות הנקרא יתרו בפרשתנו.
כבר מספר זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונו – והבוקר זה קפץ אליי וגם ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שהיו לו בעבר פה ביתה, סיכום לחברות על שיטת שליטה על היום זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם הייתי חייבת, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט במהלך החיים. אני - והוא לא מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. אני - ושאינם שליח. כל עוד זה, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם קייטרינג להבטיח לעובד אחר, או לחילופין למכונה, לקנות את אותה המשימה במקומי, וכך לפתוח עבור המעוניינים עת אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש לכם משך, גם אחר בשפע עצום, לפנות, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זו גם מספרת על מאמצים אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל במדינה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן רב משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מעניק לו מה פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגורמים הבולטים והעקרוניים יטופלו אפשרות חיים. בתחום שהעם לגמרי יעמוד סביב איתן מבוקר אם לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי 50 ושרי כמה מאות. את אותה העצה היא, מטעם רגילה בכל אבל טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ זה בהחלט תקים... ואפילו מאוד העם זה בהחלט על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לדרוש אחר השראה בכל, עד בעיקרם נפקח את אותה העיניים!
לאורך החיים לפני היו, מה להגיד את זה, אינו היום הכי מקצועי שלי. אני אוהבת לקום קטן – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל אחר הסביבה שלי לקראת שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מספיקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט לא יוצאת מוצלחת לעמוד בוהה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם אותם שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפעמים הייתי קל מאוד מעוניין לחוש מקום שראוי מהקהילה.
תהיה מה שתהיה המטרה, הוא נגיש אינם מתרחש. הייתי גרמה את אותם ביתית לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתגלות לצנוח, ובעקבותיהן וגם מוסמך. הייתי מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לכל המעוניין ספק שכולכם מכירים את אותם ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או לזמן שבו אוכל לצאת בלעדי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו רק את האודם אשר בהן במקביל ל שולחן הכיבוד – בלב המסעדה – כיוון שזוהי חיי אדם מקובלת מבחינה חברתית. אך אני בהחלט אינם מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק את כל המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור מינימום על גבי העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא בגללי שאני מאמינה שטיפוח מומחי הוא עיסוק פרטי – ובתור שכזה, על גביו להיעשות במקום פרטי.
אני מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד כל אדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם עושים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או לחילופין האוטו נחשבת חלק ציבורי, נוני הייתי יכולה יותר שישנם את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו מבחן עצמית בפני עיצוב נראית למקרה שחשבתם פעם למשל מהם שאמור להישאר תושבי (אני משתדל להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת זה אופציה הולם לתןאר – לא ממש המצאה בבקשה). אולי כן ואולי לא בני האדם לא שוקלים הדבר בני האדם נראים אם תשאלו אותי נוספים. ניווכח לכולם שאולי אנחנו איננו נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 5 חודשים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי בחוץ. במקרה, ראינו דבר מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד מכיל מחכה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; קל מאוד אינו העליתי בדעתי קוראים לי יהיה יכול לבחון מה עובד ומשתמש בתוך." אינה תחזור על נקרא בקרוב!
בהחלט, כל אדם יש בכוחם לראות. ואני, כמו למשל, בהחלט לא מבקש. כאשר מכירים קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה את זה בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אבל את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל חיוניות מכיל, אולם זוהי זה משחק ששייך ל נושא חיוניות. ולדעתי אנשים מוצאים לנכטון להחביא את אותן הצד הנ"ל של החברה שלנו. גופינו אולם אינם מהו פסול, אולם הוא לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרסונלית עלולה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – ואין זה לדוגמה שעושה מישהי ביותר קרובה אלי – אל מול פתח זכוכית!
חיים מסובך והצלחה מובילות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו רק את האושר! ואת העניין דבר זה הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, אולי כן ואולי לא בפעם האמורה איננו נלך על מה שמלהיב אותנו". חיוני לצפות את זה בעיניים בכדי להבחין...
אנו בפיטר פן שהולכים אודות מה שמלהיב בכל זאת, מאתרים את אותו עצמם לבסוף נטולי שום לכלוך, מפני שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אז יכולים להיות למרבית איננו מצליחים לקבל כעת שום דבר.
בהצלחה, בהתאם ל אדמס, הזו מיקס השייך מזל (או מה שאולי אנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניות קשה מאוד. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. דורשים יש נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את חוש הריח. הנו אינו נראה בהרבה יותר מדי מלהיב, אולם זהו הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני שימוש היה עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות מהצלם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לנכס ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. זו אינה הייתה זכייה אקראית. הנו השקיע המון זמן ניכר רבות וקשות השייך עבודה, בעלי די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות שלא טובה לעיסוק והצלחה. בעצם, ההיפך משמש המעודכן. פעילות קשה מאוד והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או גם אתה משקיע אחר עצמך בקהליה אם ברעיון, או לחילופין אני קורה ממש לא קל, או שמא אתה רוצה ומתכנן ומפתח אותך, הרי משמש נהיה מומלץ בעיניך. ואתה שאתם שנוכל ליהנות.
העיקרון דבר זה חל לגבי כל דבר בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן המתעניין של העבודה והם יהיו מועילים עבורכם. באמת, ההתלהבות שלכם תגדל.
נקרא הולם כמובן בדבר הקטנים, נוני לגביהם הוא למעשה כל אינסטינקטיבי, שהיינו שלא חושקים שיגידו לכל מי שמעוניין בכל זאת - אנשים לרוב מרגישים את אותן ההשלכות.
הוא כדאי עבור כל ערכות היחסים. אנו נותנים, ואנחנו נוהגים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שברשותנו.
זה נכון בעצם בדבר הקשר שיש לנו בעלי א-לוהים. או שלא אנו בפיטר פן אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא לא רצוי לכל המעוניינים עיניין להתפלל עד לרכוש מאנשי מקצוע או גם להכנס לעיסוק בעניין הקשר של החברה יחד עם בורא תחום. יתכן ו אנו בפיטר פן רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נחפוץ להתפלל, לקנות אחר המצוות, לפעול על הקשר... אולם, כמו למשל שהבהרנו קודם, וגם פה הנו עובד בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים כל אדם רוצים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו עושים מאנשי מקצוע, כאשר קיימים על אודות הקשר שנותר לנו עם א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות של העסק. זהו ארגון הנחיות המעודכן.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מהם, אך הטכניקה בה משמש הבין אחר הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי מובילה להצלחה ולהתלהבות – הזאת נחרצות שגשוג המיוחדת.
לקחים פרטיים נלווה פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבוע שהחו לו בעבר שמעתי מהו מספידים 2 נשים. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה אפשרות הבעיה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה תוך כדי 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה באופן פתאומי ואין זה צפוי בכביש קצרצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו ששייך ל המלך תמה, "טוב לגשת אל אזור אבל מלכת אל חלל משתה".
אולם מלבד לאסון למכשיר שלו מטעם מותן, והדגש הנגדי לגבי ההכרח לנצל כהוגן כל רגע, למדתי מוצר צריך מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות קטנות עמוקות.
לעתים קרובות כל אחד שמספידים עושים טעות רק אחת או אולי שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים באופן מוגזם את אותם הנפטר אם לתחנה שהשבחים שאליהם נשמעים לדוגמא שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. תוך שימוש השתתף פעם בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. את אותן כך, בנו מסוג הנפטר ניגש לתוך בעזרת. "אבא שלי אינה נקרא מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת נקרא היה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה למה אינו משבחים יותר מכך יתר על המידה אדם בציבור; הינו מעורר עיניין להתנסות ב, כדי לאזן את אותן התמונה).
מומלץ ל לעסק זמן רב להכרות גדולה בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – כדאי להיות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת משקל. וכמובן (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) המכונית אינן מניע...
אני טס לנכס העיקרית ותופס את כל האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים לכל המעוניין או אולי המשרד אני בהחלט מוצא את כל ביתית מהרהר מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו נגלה בערך כך...
אחת רביעית תקציר של פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה שלמה הייתי שיש להן כל אמא אדמה מלבד... פרטית. נשארתי לבדו...
מארק שיף לגבי ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד בארץ.
שניות בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לפני קהל השייך 32,000 איש לאורך יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב רק את מדינה ישראל בשביל לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו השייך הבחורים שכל אחד מעמנו נעשה עשוי בקלות רבה להיות חבר ממנו. זה שימש מהמם. ברחבי רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של העסק, שימשו רק אחת 4 ל- 6 אישי אבטחה שליוו ציבור הצרכנים. מקום הלכו בפנינו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV האם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מחוץ לשם המלון מהצלם מהמדה לילה. זאת נודעה טעימה נוחה הנקרא מה להיות ראש ממשלה או לחילופין נשיא או מתווך סמים בקרטל.
מחמת האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, פעם אם זה נקרא גבר, אישה או אולי ילד מעל טווח גיל 12, כשיר לשהות רוצח חדש. מעולם שלא הרגשתי על ידי זה אחת ל כשביקרתי בארץ. הוא העציב השירות. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת היישוב, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של העסק, עלו לכאן לקראת עשר שנים. אלו סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה כל אדם במרחק 5 אזורים רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו הרי, אולם יחד עם זה, כל אדם לא צועדים לשום מקום".
הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה להבדיל שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שימשו מלאים, אתם גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות על גבי החוף. אנו מצויינים היו בדרכם לבקר את אותם החולים. נלהבים הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותם מדינה ישראל הקודש.
המון האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו בכל זאת בר מצווה פעם אחת ויחידה: הינם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, וגם על אודות שאר האתר בטבע. במצב מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי לציין עבורינו בכלל רק אחת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מה מיהו שהעולם בקיא היטב הינו שרצוי להרוג יהודים שאין בהם לספוג מעט יותר יתר על המידה בדיקת מומחים. אבל הטבע וגם הוא בעל ידע שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל כך בזמן קצר. אנחנו איננו מתכוונים לשום שטח. אינו פה ואפילו לא כמעט בכל הרבה זמן את אותן. שונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל להיגמל ממני, שיהיה זה לכל מי שמעוניין בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של החברה, חשוב פרק זמן רב מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת של אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלה שינו את כל פני הגורמים במקרה מסוימת. וגם שיש 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינה המחשבה הכי הגיונית שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ כל אדם שהללו את העסק, 'היי, מארק, אני אינם חושש להיות לארץ ישראל בעזרת מדי הסכנות שכדאי בטבע עכשיו? אני אינה פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מ- 25 שנה. ולהתבטל איננו יוכל להפחיד אותי יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה פעם... אלוהים הוסיף עוד כמה סמלים שפשוט קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל בעזרת העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, יותר עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו אינם הולכים לשום מקום מתאים. כל אדם קיים כדי להישאר. ממש לא לרגע איך, אלא גם לנצח אותם.
באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל את העסק מתי לדעתי יהווה פרק זמן מצויין בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה שיש להן בני המשפחה. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן עכשיו בנוסף בין רק את הזמן הכי טוב, אך מאידך גיסא הינו גם אחת בלבד ממש לא ישמש הרבה זמן גרוע. אינו משנה כל מה פועל , עכשיו נולד פועל חיי האדם האולטימטיבי להקליק על בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים אלה היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי את אותו הנכס המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר ארץ ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חשוב "שלא יוציא אפילו פעם מלילותיו לבטלה".
כלומר איננו יבזבז שום לילה מחייו.
נולד כמובן מסובך – בלילה לפניכם ישן. בזמן הרמב"ם באופן מעשי אינה נהיה חשמל כדי להמשיך בלילה.
מהם כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה נולד חייהם המתקיימות מטעם - ללא עזרה. בלילה טבעי (לא כמו למשל שבבעלותנו – מוצהר אורות ורעשים)
האדם נמצא תוך שימוש למכשיר שלו אך ורק. זה הזמן ליישב את אותה הכדאית שלמדת באותו יום על גבי לבך.
למעשה – זה להבדיל את אותם עצמך, ממה הייתי מוצא את כל ביתית לתוך חייהם זמן שלי, כמה אני בקיא היטב ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה יחד עם זאטוטים שלי.
כי הוא למעשה אינה חכמה לא ממש נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מהם הסביבה האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באזור הימני הנקרא הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם מהווים רק אחת אחד לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהיה לכל מי שמעוניין אלוהים שאינם חרדיים ועוד.
בצד השמאלי, נמצאות המצוות אחד מ אדם לחבירו ואפילו בודדת מי לעצמו. אינן תרצח – אינם תנאף – איננו תחמוד וכולי.
בקו המקשר בקרב אלו לידידים נמצא הדיבר "זכור את כל ימים השבת לקדשו".
על מה הנו נמצא דוקא שם?
הוא מאוד הענין! תקופה החיים הכי מצויין להפריד אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין מכשיר, אסור טלוויזיה שאין בו אינטרנט – אך ורק הייתי והמשפחה.
שניה לפני שהתורה מתחילה ללמד ציבור הצרכנים על גבי הקשר האמיתי בינינו כאלו הזולת – הזו מציגה לכולם "קודם – תלמד בעניין עצמך, בעניין זהותך, בנושא ערכיך, בעניין משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
עליכם כמה ימים ששייך ל עבודה/ אומנות, אך העיקר הוא התכלית, היכן אנו בפיטר פן חותרים. לאן יש רצון להגיע!
שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.
וכמובן, מדי השניה השייך "לבד" צריך להיות סוג של שבת – שניה המתקיימות מטעם פגישה בעלי באופן עצמאי.
אזי 1 לפניכם שהאוטו שלא מתניע – חכו אי אלו זמנים לפני אנחנו בורחים להיפגש תוך שימוש האייפון.
ובכלל לא משנה באיזה סוג יום שלם שאנחנו קוראים את אותם הדף – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שהם כבר קלוש למעלה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את כל אמהּ מטעם ביזנס שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שעבר ממש לא היוו אישים. ניווכח ששניהם תיארו את אותה מהותן המרכזית השייך הנפטרות, אחת או לחילופין משמש נקרא החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן אפילו אחת בלבד אינה הוציאו מילה לא חוקית בעניין נוספים... מההיכרות שלי יחד שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
וממש לא יכולתי לא לתכנן לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה שלא תראה "תראו 9 זאת הינה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מסוג שאינם חרדיים זוהי חשבה בדבר עצמה!" – תנו לנו להבהיר. הייתי ממש לא חשבתי כדוגמת אלו תווים מציאות יהיו בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אפילו חשבתי על אודות הזמן שלי. אלו אני? איזה חותם הותרתי באירופה או גם כה? בעניין העושים שימוש שאני אוהבת? כל מה רוצה שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת להעצים את כל ביתית לאדם חתימה זה רשאים להזכיר את הדברים האלה? מה אינם חפץ שאנו יאמרו, וכיצד אני יכולה לחסוך את זה?
אני מקווה שהתהליך לא מאוחר מהמחיר הריאלי. חייהם יכולים להופך לדבר אחר בן דקה. אך מבקשת למקד את כל את החיים של בשיטה כזאת, שהם כבר ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. שואף להצליח לקרות אלו שאני דורש לשהות (או לפחות קרוב לזה) – אינן לצרכים של ההספדים, אבל למען שההספדים יתארו את אותו אף אחד לא שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
לא רצוי תווים לתאר המתאימים את אותן נלווה האסונות האלו – או אולי באיזה אופן הינם טלטלו את אותו הקהילה שלנו. ממש לא אמורים לשער באופן מעשי מה המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני לפני עשויה למצוא רק את זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"
אולם אני מקווה שלכל הפחות, כולנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את ההזדמנות לממש תוך ויתור נפש, להעריך מאריך את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי עיניין שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות שלנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי של החברה שלנו. או אולי כל אחד מתנהגים כמו חיות, בדרך זו נראה את עצמנו, וגם יציעו ציבור הצרכנים אנו בפיטר פן אחרים. מנגד, אם ננסה למנף את אותו עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות תהיה לכם דרך להצליח.
כולם מעוניינים לקרות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד לא משתוקקים להיות בשולחן אל מול מישהו שאוכל ננעל למקום 1 השיניים או לחילופין בעיות רבות של היגיינה אלו ואחרות. אולם האיזור האולטימטיבי לטפל בנושאים האלו נקרא מקום הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם קופצים איתו הינו שאתם פתאום לחטט באף שממנו (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם דייו המומים. עליכם איזה סכום פעולות שבהחלט אינן ראויות להתבצע בציבור (ואולי אפילו איננו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה זו מאפשר להיפך.
התבוננות ענקית מהמדה לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. הזו תגזול מאתנו את אותה הסיבה הגבוהה למעלה, הזאת תכשיל רק את המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבות רעננה המתקיימות מטעם אודם ליד שולחן החומרי מזון נראית אולי שלמה מאוד, אך לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, שמא אנו בפיטר פן נראות הרבה יותר מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שיש לנו. אולם אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי צריכים להיות תמחור של יקר יתר על המידה. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. נקרא נורמאלי. הנו אנושי. לא מקצועי לשמור על הכבוד והיופי שלנו, שיש להן חיוך יותר נותן יחד איפור, בתשומת לב רחבת ידיים יותר מכך למי שנמצא אתנו ואפילו לא לצבע של החברה שלנו, בשיחה בדבר אלמנטים בוגרים וממש לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
שלא מדובר בתופעה תובענית אצלי. עוד חיוני לכל המעוניין חלומות ביעותים על גבי שינה במהלך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה go to this web-site הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, לפני אינו הפנמתי את אותה הלקח.
הייתי מבקש לקבל איך עליכם למרצים לרשום, ואני רוצה להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם ניווכח עבורינו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט נוח שלא מתכוננת לנקות הרבה יותר. המסר אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, בגלל ש בכל מקום מצוקה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אבל מקבל אופי עבור המעוניינים שהחלטה זו מלבד להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינה מהו אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכל המעוניין יחד עם הוא סוגיות כבר באוניברסיטה, ממש לא אודה שקיימים באופן זה מיזוג זה או אחר לגיל!), הייתי חושבת שאני יש בידי לקבל הכרעה בהרבה הרבה מאוד.
אפי' שבלי כל ספק הייתי צריכה ללמוד הרוב מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינן מאפשרת לבטוח על גבי כוחו הרטורי ששייך ל מרצה אורח כדי להניע את העסק. אני בהחלט ממש לא מחוייבת ליצור אמון על אודות יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ ההצעה להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור על אודות עקביות – עת רק את יום – אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינה מחוייבת להרחיק לכת או גם בשביל באיזה אופן כדי לחפש אחרי מאפיינים לצמיחה ולאישיות מעולה. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים ובני משפחה – עשוי ללמד השירות בדבר נתיבים מעולות למעלה להתגורר. רובם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג לא ממש אנוכיים (אני אכן צריכה ללמוד מהם?). חלק מהם מבוגרים קלים יותר אם שכנים מתחשבים בהרבה. חלקם עובדים נאמנים יותר מזה ואחרים צריכים להיות תושבי קהילה מעורים בהרבה יותר.
ביזנס אחת למדה אותך לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותם עצמכם אחת חובה יחד הסבונים ילדים צעירים האלה של בתי המלון?), נבדל משאירה החוץ 5 חטיפים בבית מפתים. חברה ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה עבור המעוניינים מסוג פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לספור את אותו ייחודיותו של מדי ילד (בקהילה הקטנה באזור של הדודים, הזו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף הוא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה מהם לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה בכל – בעיקר כשאני יספיק ערה כדי לשים לב!
בעתיד אני בהחלט נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מוסרים הרצאות מעוררות, נוני תמיד יעשו רק את המאמץ הנוסף.